Cours donne au centre Beer Moshe.
Cours precedent :
Les documents
Genese 32 24
Jacob étant resté seul, un homme lutta avec lui, jusqu'au lever de l'aube. 26 Voyant qu'il ne pouvait le vaincre, il lui pressa la cuisse; et la cuisse de Jacob se luxa tandis qu'il luttait avec lui. 27 Il dit: "Laisse moi partir, car l'aube est venue." II répondit: "Je ne te laisserai point, que tu ne m'aies béni." 28 Il lui dit alors: "Quel est ton nom?" II répondit: "Jacob." 29 Il reprit: "Jacob ne sera plus désormais ton nom, mais bien Israël; car tu as jouté contre des puissances célestes et humaines et tu es resté fort." 30 Jacob l'interrogea en disant: "Apprends-moi, je te prie, ton nom." II répondit: "Pourquoi t'enquérir de mon nom?" Et il le bénit alors. 31 Jacob appela ce lieu Penïel "parce que j'ai vu un être divin face à face et que ma vie est restée sauve."
Rashi
Un homme lutta (wayéavéq) Le grammairien Mena‘hem ben Sarouq traduit le verbe wayéavéq par : « il souleva de la poussière », du mot avaq (« poussière »). Car ils faisaient jaillir, par leurs mouvements, de la poussière sous leurs pieds. Il me semble, quant à moi, que ce verbe signifie : « il s’enlaça (dans un corps à corps) », comme en araméen : « après s’être attaché (aviqou) » (Sanhèdrin 63b) ou bien : « il s’y fixa (weaviq) comme avec un nœud » (Mena‘hoth 42a). Lorsque deux personnes luttent à qui fera tomber l’autre, elles s’enlacent et se serrent dans les bras l’une de l’autre. Nos maîtres ont expliqué que l’homme en question était l’ange gardien de ‘Essaw (Beréchith raba 77, 3).
Roch hachana 19b
בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה
Rav Tovi bar Mattana raised an objection against the opinion that Megillat Ta’anit was nullified, from that which is written in it: On the twenty-eighth of Adar the good tidings came to the Jews that they should not turn away from the Torah, and on that day fasting is forbidden. And this is explained: For the wicked kingdom issued a decree against Israel that they should not occupy themselves with Torah study, and that they should not circumcise their sons, and that they should desecrate Shabbat. What did Yehuda ben Shammua and his colleagues do? They went and took advice from a certain matron [matronita] whom all the prominent men of Rome would visit regularly, thinking that she would know how to annul the decree.
אמרה להם בואו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו ולא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות וביטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב ואי ס"ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין
She said to them as follows: Come and cry out [hafgginu] at night in the streets and markets. They went and cried out at night, saying: O Heavens! Are we Jews not your brothers; are we not children of one father; are we not children of one mother? How are we different from every other nation and tongue that you issue such harsh decrees against us? And indeed the decrees were annulled, and the Sages made that day a festive day. And if it enters your mind to say that Megillat Ta’anit has been nullified, can you say that the first prohibitions against fasting they annulled, and then later ones were added?
וכי תימא הכא נמי בזמן שבית המקדש קיים והא יהודה בן שמוע תלמידו של רבי מאיר ור"מ בתר הכי הוה דתנן כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכן אבר אמר רשב"ג יהודה בן שמוע מטמא משום ר"מ
And if you say that here too it is referring to the time when the Temple was standing, there is a difficulty, as Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir, and Rabbi Meir was after the destruction of the Temple. And proof that Rabbi Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir may be brought, as we learned in a mishna: With regard to glass vessels that had holes in them, which afterward were filled in with lead, the Sages dispute whether the utensil is considered a whole utensil, which can become ritually impure, or whether it is considered a broken utensil, which does not. Rabban Shimon ben Gamliel said: Yehuda ben Shammua declares that it becomes impure, in the name of Rabbi Meir;
19b
וחכמים מטהרין
whereas the Sages declare it pure. According to them, it is still considered a broken utensil. Rabbi Meir himself lived after the destruction of the Second Temple. The festive day commemorating the annulling of the decree of Rome was instituted as a result of an incident involving his student, Rabbi Yehuda ben Shammua. From this, it is clear that Megillat Ta’anit had not yet been nullified.
תנאי היא דתניא הימים האלו הכתובין במגילת תענית בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ רבי יוסי אומר בזמן שבהמ"ק קיים אסורין מפני ששמחה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין מפני שאבל הוא להם
The Gemara answers: The question whether or not Megillat Ta’anit has been nullified is the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: These days, which are written in Megillat Ta’anit, both when the Temple is standing and when the Temple is not standing, are days on which fasting is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: When the Temple is standing, these days are prohibited for fasting because these days are a source of joy for Israel. But when the Temple is not standing, these days are permitted for fasting because these days are a source of mourning for them.
והלכתא בטלו והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי:
The Gemara concludes: And the halakha is that these days were nullified, and the halakha is that they were not nullified. The Gemara asks: This is difficult, as one halakha contradicts the other halakha. The Gemara answers: It is not difficult. Here, it is referring to Hanukkah and Purim. These Festival days were never nullified, and Hanukkah is listed among the Festivals of Megillat Ta’anit. There, the halakha is referring to the rest of the days listed in Megillat Ta’anit, all of which were nullified.
חידושי הריטב"א מסכת תענית דף י עמוד א
ומעתה מה שמתענים העולם ביום י"ג באדר לפני פורים אף על גב שהיה יום ניקנור הם עושים לפי שיטתנו, דהא בטלה מגילת תענית לכל הימים לגמרי חוץ מחנוכה ופורים, וא"ת למה לא נחוש מפני שהוא יום לפני פורים, שהרי לגבי חנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית, וקיימא לן דימים הכתובים במגילת תענית לפניהם אסור, שהרי פסקו רב ור' יוחנן (י"ח א') הלכה כרבי יוסי בזו, ואף על גב דשמואל פסק כרשב"ג דלפניהם ולאחריהם מותרין, הא קיימא לן בכל דוכתא דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורי, ומשמע דכיון דלענין חנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית, שלא בטלה כלל, ואף לענין לפניהם ולאחריהם בדינן עומדין
Or aujourd’hui nous avons l’habitude de jeuner le 13 adar, la veille de pourim…, or pourquoi n’est ce pas interdit, puisque le talmud dit que le rouleau des jeunes a été aboli a l’exception de hanuka et pourim, or nous savons que les jours qui sont mentiones dans le rouleau de taanith, la veille il est aussi interdit de jeuner. Puisque rav et rabi yohanan ont tranche comme rabi yossi sur ce point. …, il se trouve donc que la veille de hanukah et de pourim il devrait être interdit de jeuner !
חידושי הריטב"א מסכת תענית דף י עמוד א
עוד שאע"פ שהפסוק שאמר דברי הצומות וזעקתם יתפרש על הצומות שהיו בימים ההם, מכל מקום אין להם קבע בזמן ההוא, ובמסכת סופרים (פי"ז ה"ד) אומר שהיו מתענים אותם פרודות לאחר ניסן מפני יום ניקנור וחביריו, וזה הטעם כשחל פורים באחד בשבת שמתענין באותו יום חמישי שלפניו שהוא יום י"א לאדר, וכיון (שדינו) [שאינו] קבוע למה יתענו ביום ניקנור כיון שהוא יום טוב אם איתא שאין לגזור תענית בתחילה בימים הכתובים במגילת תענית, אלא ודאי שהנכון כמו שכתבנו למעלה.
Or bien que la meguilah mentionne « les jours de jeune et leur prières », cela ne se raporte pas au jeune du 13 adar. Mais bein aux jeunes qu’il y avait a leur époque, et dans le traite de sofrim il est explique qu’a l’époque du deuxième temple il jeune les les jeunes d’esther durant trois jours separes, après le mois de nissan, a cause du jour de nikanor et d’autre raisons. Et c’est pour cette raison que lorsque pourim tombe un dimanche on jeune le jeudi, par ce qu’a la base le jeune d’esther n’était pas fixe a cette date, or si c’est ainsi pourquoi alors auraient ils jeune le jour du 13 qui est le jour de nikanor, mais en réalité il faut dire ce que nous voulions dire plus haut.
Guittin 56
אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא
§ The Gemara relates: Abba Sikkara was the leader of the zealots [biryonei] of Jerusalem and the son of the sister of Rabban Yoḥanan ben Zakkai. Rabban Yoḥanan ben Zakkai sent a message to him: Come to me in secret. He came, and Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Until when will you do this and kill everyone through starvation? Abba Sikkara said to him: What can I do, for if I say something to them they will kill me. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Show me a method so that I will be able to leave the city, and it is possible that through this there will be some small salvation.
א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא
Abba Sikkara said to him: This is what you should do: Pretend to be sick, and have everyone come and ask about your welfare, so that word will spread about your ailing condition. Afterward bring something putrid and place it near you, so that people will say that you have died and are decomposing. And then, have your students enter to bring you to burial, and let no one else come in so that the zealots not notice that you are still light. As the zealots know that a living person is lighter than a dead person.
עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק
Rabban Yoḥanan ben Zakkai did this. Rabbi Eliezer entered from one side and Rabbi Yehoshua from the other side to take him out. When they arrived at the entrance of the city on the inside, the guards, who were of the faction of the zealots, wanted to pierce him with their swords in order to ascertain that he was actually dead, as was the common practice. Abba Sikkara said to them: The Romans will say that they pierce even their teacher. The guards then wanted at least to push him to see whether he was still alive, in which case he would cry out on account of the pushing. Abba Sikkara said to them: They will say that they push even their teacher. The guards then opened the gate and he was taken out.
כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא
When Rabban Yoḥanan ben Zakkai reached there, i.e., the Roman camp, he said: Greetings to you, the king; greetings to you, the king. Vespasian said to him: You are liable for two death penalties, one because I am not a king and yet you call me king, and furthermore, if I am a king, why didn’t you come to me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: As for what you said about yourself: I am not a king,
56bנ״ו ב
איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן
in truth, you are a king, if not now, then in the future. As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” (Isaiah 10:34). And “mighty one” means only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” And “Lebanon” means only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25). And as for what you said with your second comment: If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us who did not allow us to do this.
אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה
Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [derakon] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to kill the snake? In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥanan ben Zakkai was silent and did not answer. In light of this, Rav Yosef later read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥanan ben Zakkai should have said the following to Vespasian in response: In such a case, we take tongs, remove the snake, and kill it, and in this way we leave the barrel intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is.
אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי
In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this?
אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say.
אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא
Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it. But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne and its Sages and do not destroy it, and spare the dynasty of Rabban Gamliel and do not kill them as if they were rebels, and lastly give me doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25), as he should have said to him to leave the Jews alone this time.
והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי
And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.
אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא
The Gemara asks: What was he requesting when he asked for doctors to heal Rabbi Tzadok? How did they heal him? The first day they gave him water to drink that contained bran [parei]. The next day they gave him water containing flour mixed with bran [sipuka]. The following day they gave him water containing flour. In this way they slowly restored his ability to eat, allowing his stomach to broaden little by little.
Avodah zarah 10
א"ל אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד טבריא קלניא ואי אימא להו חדא עבדי תרי לא עבדי אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי בידיה וא"ל לתתאה אימר לעילא דלמפרח מן ידיה יונה אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא
The Gemara provides the background for this assertion. It is related that Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: I wish for Asveirus my son to rule instead of me, and that the city Tiberias be released [kelaneya] from paying taxes. And if I tell the Roman senate one of my wishes, they will do as I wish, but if I ask for two of them they will not do as I wish. Rabbi Yehuda HaNasi conveyed his answer in the following manner: He brought a man, placed him on the shoulders of another man, and put a dove in the hands of the one on top. And he said to the one on the bottom: Tell the one on top that he should cause the dove to fly from his hands. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should ask the Senate: Let Asveirus my son rule instead of me, and say to Asveirus that he should release Tiberias from paying taxes.
א"ל מצערין לי חשובי [רומאי] מעייל ליה לגינא כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה אמר ש"מ הכי קאמר לי את קטול חד חד מינייהו ולא תתגרה בהו בכולהו
Antoninus also said to Rabbi Yehuda HaNasi: Important Romans are upsetting me; what can I do about them? Rabbi Yehuda HaNasi brought him to his garden, and every day he uprooted a radish from the garden bed before him. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should kill them one by one, and do not incite all of them at once.
10b
ולימא ליה מימר [בהדיא] אמר שמעי (בי) חשובי רומי ומצערו ליה ולימא ליה בלחש משום דכתיב (קהלת י, כ) כי עוף השמים יוליך את הקול
The Gemara asks: But why not let him say his advice explicitly? Why did Rabbi Yehuda HaNasi answer in such a circumspect way, which could have been interpreted incorrectly? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi said to himself: If I answer openly, the important Romans might hear me and will cause me anguish. The Gemara asks: But why not let him say his advice quietly? The Gemara explains: Rabbi Yehuda HaNasi was still worried that they might hear what he had said, because it is written: “Curse not the king, no, not in your thought, and curse not the rich in your bedchamber, for a bird of the air shall carry the voice” (Ecclesiastes 10:20).
הוה ליה ההוא ברתא דשמה גירא קעבדה איסורא שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שדר ליה כרתי שלח ליה חסא
The Gemara relates: Antoninus had a certain daughter whose name was Gira, who performed a prohibited action, i.e., she engaged in promiscuous intercourse. Antoninus sent a rocket plant [gargira] to Rabbi Yehuda HaNasi, to allude to the fact that Gira had acted promiscuously [gar]. Rabbi Yehuda HaNasi sent him coriander [kusbarta], which Antoninus understood as a message to kill [kos] his daughter [barta], as she was liable to receive the death penalty for her actions. Antoninus sent him leeks [karti] to say: I will be cut off [karet] if I do so. Rabbi Yehuda HaNasi then sent him lettuce [ḥasa], i.e., Antoninus should have mercy [ḥas] on her.
כל יומא הוה שדר ליה דהבא פריכא במטראתא וחיטי אפומייהו אמר להו אמטיו חיטי לרבי אמר [ליה רבי] לא צריכנא אית לי טובא אמר ליהוו למאן דבתרך דיהבי לבתראי דאתו בתרך ודאתי מינייהו ניפוק עלייהו
The Gemara relates: Every day Antoninus would send to Rabbi Yehuda HaNasi crushed gold in large sacks, with wheat in the opening of the sacks. He would say to his servants: Bring this wheat to Rabbi Yehuda HaNasi, and they did not realize that the bags actually contained gold. Rabbi Yehuda HaNasi said to Antoninus: I do not need gold, as I have plenty. Antoninus said: The gold should be for those who will come after you, who will give it to the last ones who come after you. And those who descend from them will bring forth the gold that I now give you, and will be able to pay taxes to the Romans from this money.
ה"ל ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה לבית רבי כל יומא הוה מייתי תרי עבדי חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה א"ל בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך
The Gemara relates anther anecdote involving Antoninus. Antoninus had a certain underground cave from which there was a tunnel that went from his house to the house of Rabbi Yehuda HaNasi. Every day he would bring two servants to serve him. He would kill one at the entrance of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, and would kill the other one at the entrance of his house, so that no living person would know that he had visited Rabbi Yehuda HaNasi. He said to Rabbi Yehuda HaNasi: When I come to visit, let no man be found before you.
יומא חד אשכחיה לר' חנינא בר חמא דהוה יתיב אמר לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך א"ל לית דין בר איניש א"ל אימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי
One day, Antoninus found that Rabbi Ḥanina bar Ḥama was sitting there. He said: Did I not tell you that when I come to visit, let no man be found before you? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This is not a human being; he is like an angel, and you have nothing to fear from him. Antoninus said to Rabbi Ḥanina bar Ḥama: Tell that servant who is sleeping at the entrance that he should rise and come.
אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל אמר היכי אעביד אי איזיל ואימא ליה דקטיל אין משיבין על הקלקלה אשבקיה ואיזיל קא מזלזלינן במלכותא בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה אמר ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך
Rabbi Ḥanina bar Ḥama went and found that the servant Antoninus referred to had been killed. He said to himself: How shall I act? If I go and tell Antoninus that he was killed, this is problematic, as one should not report distressing news. If I leave him and go, then I would be treating the king with disrespect. He prayed for God to have mercy and revived the servant, and he sent him to Antoninus. Antoninus said: I know that even the least among you can revive the dead; but when I come to visit let no man be found before you, even one as great as Rabbi Ḥanina bar Ḥama.
Comments